×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא שבועות כ״ט:גמרא
;?!
אָ
אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּלָא תִּהְוֵי הֲפָרָה לִשְׁבוּעֲתַיְיהוּ.: וְאִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד.: וְלָא וְהָא הַהוּא דַּהֲוָה בִּשְׁנֵי שַׁבּוּר מַלְכָּא הֲוָה חַד דְּאַחְזֵיק תְּלֵיסַר אוּרָוָותָא תִּיבְנָא. אָמַר שְׁמוּאֵל בְּטָרוּף כּוּלְּהוּ נָמֵי מִיטְרָף טְרִיפִין בְּשֶׁגַּבּוֹ טָרוּף.: שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה כּוּ׳.: הַשְׁתָּא מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי מִיחַיַּיב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא לָא מִיחַיַּיב הֲרֵי יָצְתָה שְׁבוּעָה לַשָּׁוְא. אָמַר ר׳רַבִּי יִרְמְיָה תָּנֵי אאַף עַל שְׁבוּעַת בִּיטּוּי.: מתני׳מַתְנִיתִין: שְׁבוּעַת בִּיטּוּי נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים בִּקְרוֹבִים וּבִרְחוֹקִים בִּכְשֵׁרִין וּבִפְסוּלִין בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין מִפִּי עַצְמוֹ וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ קׇרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. שְׁבוּעַת שָׁוְא נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים בִּרְחוֹקִים וּבִקְרוֹבִים בִּכְשֵׁרִין וּבִפְסוּלִין בִּפְנֵי ב״דבֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי ב״דבֵּית דִּין וּמִפִּי עַצְמוֹ וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר. באַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ הַמּוּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים חַיָּיב (אִם) לֹא אָכַלְתִּי הַיּוֹם גוְלֹא הִנַּחְתִּי תְּפִלִּין הַיּוֹם מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן חַיָּיב.: גמ׳גְּמָרָא: אָמַר שְׁמוּאֵל דכׇּל הָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר שְׁבוּעָה כְּמוֹצִיא שְׁבוּעָה בְּפִיו דָּמֵי דִּכְתִיב {במדבר ה׳:כ״ב} וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. אָמַר רַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא מתני׳מַתְנִיתִין וּבָרָיְיתָא נָמֵי דַּיְקָא דְּקָתָנֵי שְׁבוּעַת הָעֵדוּת נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְּנָשִׁים בִּרְחוֹקִים וְלֹא בִּקְרוֹבִים בִּכְשֵׁרִין וְלֹא בִּפְסוּלִין וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִּרְאוּיִן לְהָעִיד וּבִפְנֵי ב״דבֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי ב״דבֵּית דִּין מִפִּי עַצְמוֹ וּמִפִּי אֲחֵרִים אֵינָן חַיָּיבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָּהֶן בב״דבְּבֵית דִּין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְתַנְיָא בְּבָרַיְיתָא שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד אָמַר לְעֵדִים בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת אוֹ שֶׁאָמְרוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ (לוֹ) אָמֵן בֵּין בִּפְנֵי ב״דבֵּית דִּין בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים כֵּיוָן שֶׁכָּפְרוּ בָּהֶם חַיָּיבִין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ הָא דְּעָנָה אָמֵן הָא דְּלָא עָנָה אָמֵן ש״משְׁמַע מִינַּהּ. אָמַר רָבִינָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא מַתְנִיתִין דְּהָכָא נָמֵי דַּיְקָא דְּקָא תָּנֵי שְׁבוּעַת בִּיטּוּי נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים בִּרְחוֹקִים וּבִקְרוֹבִים בִּכְשֵׁרִין וּבִפְסוּלִין בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין מִפִּי עַצְמוֹ אִין מִפִּי אֲחֵרִים לָא וְקָתָנֵי סֵיפָא זֶה וָזֶה מוּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים חַיָּיב. קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ הָא דְּעָנָה אָמֵן הָא דְּלָא עָנָה אָמֵן. וְאֶלָּא שְׁמוּאֵל מַאי קָא מַשְׁמַע לַן דּוּקְיָא דְּמַתְנִיתִין קָא מַשְׁמַע לַן.:

הדרן עלך שבועות שתים

מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
אלא שעשה זאת כי היכי דלא תהוי [שלא תהיה] הפרה לשבועתייהו [לשבועתם], כי על ידי כך נעשית זאת כשבועה על דעת רבים (דעת המקום ודעתו), ושבועה על דעת רבים אין יכולים להתיר. ואין מכאן ראיה לענייננו, שמחשבה שבליבם אכן היתה מועילה. א שנינו במשנה בענין נשבע על דבר שאי אפשר לו: ״ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד״. ושואלים: ולא? וכי אין נחש גדול כזה? והא ההוא דהוה [והרי היה אותו נחש שהיה] בשני [בשנותיו] של שבור מלכא, הוה חד דאחזיק תליסר אורוותא תיבנא [היה אחד שהחזיק, שבלע, שלוש עשרה אורוות של תבן]! אמר שמואל: לא מדובר במשנתנו בנשבע על גודלו של הנחש שהוא כקורת בית הבד, אלא בצורתו, שהוא טרוף, שהוא ישר ושטוח כמו קורת בית הבד. ואומרים: כולהו נמי מיטרף טריפין [כל הנחשים כולם גם כן שטוחים]! ומשיבים: בנשבע שגבו טרוף, שהנחשים שטוחים בגחונם, אבל לא בגבם. ב שנינו במשנה: ״שבועה שאוכל ככר זו״, ״שבועה שלא אוכלנה״ — הראשונה שבועת ביטוי, והשניה שבועת שוא (שנשבע לבטל שבועה). אכלה — עובר משום שבועת שוא, ואם לא אכלה — עובר משום שבועת ביטוי. ושואלים: השתא [עכשיו, הרי] משום שבועת ביטוי מיחייב [מתחייב], כשלא אכלה, משום שבועת שוא לא מיחייב [מתחייב]? הרי מיד שנשבע להתיר דבר האסור לו יצתה שבועה לשוא, בלא קשר למה שהוא עושה! אמר ר׳ ירמיה, תני [שנה]: לא אכלה — עבר על שבועת שוא, ואף על שבועת ביטוי. ג משנה שבועת ביטוי נוהגת (שלא כשבועת העדות שבפרק הבא) בין באנשים ובין בנשים, בין בקרובים ובין ברחוקים, בין בכשרין ובין בפסולין, בין שנשבע בפני בית דין ושלא בפני בית דין, ובשנשבע מפי עצמו. וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד. וכן שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרין ובפסולין, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, ומפי עצמו, וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור. אחת זו ואחת זו, בין שבועת ביטוי ובין שבועת שוא — גם המושבע מפי אחרים חייב, כגון אם אומר: ״לא אכלתי היום״ וכיוצא בזה ״לא הנחתי תפלין היום״, ואמר לו חבירו: ״משביעך אני״ ואמר: ״אמן״, אם היה הדבר שקר — הרי זה חייב. ד גמרא אמר שמואל: כל העונה ״אמן״ אחר שבועהכמוציא שבועה בפיו דמי [נחשב], דכתיב [שנאמר] כאשר הכהן משביע את האשה החשודה כסוטה: ״ואמרה האשה אמן אמן״ (במדבר ה, כב), שאף שאינה נשבעת, נחשב לה הדבר כשבועה. אמר רב פפא משמיה [משמו] של רבא: מתניתין וברייתא נמי דיקא [המשנה והברייתא גם כן מדוייקות] כשיטה זו, כאשר אנו משווים את שתיהן. דקתני הוא שונה במשנה]: שבועת העדות נוהגת רק באלה היכולים לשמש כעדים, ולכן נוהגת באנשים ולא בנשים, ברחוקים ולא בקרובים קרבת משפחה לבעלי הדין, שהם פסולים להעיד מחמת קרבתם, בכשרין ולא בפסולין לעדות, ואינה נוהגת אלא באלה שהם ראוין להעיד, ובפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו, ואולם מפי אחריםאינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין, אלו דברי ר׳ מאיר. ותניא מצד אחר שנויה] בברייתא: שבועת העדות כיצד? אמר לעדים: ״בואו והעידוני״ והם אמרו: ״שבועה שאין אנו יודעין לך עדות״. או שאמרו לו אחרי שביקש מהם: ״אין אנו יודעין לך עדות״, ואמר להם: ״משביע אני עליכם״, ואמרו: ״אמן״, בין שאמרו זאת בפני בית דין בין שלא בפני בית דין, בין שהשביעם מפי עצמו בין מפי אחרים, כיון שכפרו בהםחייבין, אלו דברי ר׳ מאיר. ולכאורה קשיין אהדדי [קשים הם זה על זה] שהרי הוא אומר במשנה כי מפי אחרים, אין הוא חייב שלא בפני דין! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שיש להבדיל: הא [זה] שענה ״אמן״ הרי הוא מתחייב על השבועה גם שלא בפני בית דין, הא [זה] שלא ענה ״אמן״? ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא. אמר רבינא משמיה [משמו] של רבא: מתניתין דהכא נמי דיקא [המשנה של כאן גם כן מדוייקת] כשיטה זו, דקא תני [שהוא שונה]: שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרין ובפסולין, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, מפי עצמו — ואם נדייק: מפי עצמו אין [כן], מפי אחריםלא; וקתני סיפא הוא שונה בסופה]: זה וזה מושבע מפי אחריםחייב, ולכאורה קשיין אהדדי [הרי הם קשים זה על זה]! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שיש לחלק: הא [זה] שענה ״אמן״ חייב גם מפי אחרים, הא [זה] שלא ענה ״אמן״ אינו חייב. ושואלים: לפי שהוכחנו את הדבר הזה מכמה מקורות, אלא שמואל מאי קא משמע לן [מה הוא משמיע לנו]? הרי הדבר עולה יפה מתוך המקורות הללו! ומשיבים: דוקיא דמתניתין קא משמע לןמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144